חלק גדול מהזוגות שמקשרים לקליניקה, נוטים להגדיר את האתגר שהם מתמודדים איתו כאתגר של תקשורת – וזה תמיד נכון, מפני שתקשורת היא הכלי שמגשר בינינו, וזה אומר, שכשמשהו לא עובד – זה תלוי באיכות התקשורת בינינו, והיא זו שתקבע אם נצליח להפעיל את בן או בת הזוג על מנת לתקשר את הקושי שלנו ולקבל תמיכה, הבנה ועזרה בפתרון – או שלא.
תקשורת, אם ככה, היא באמת הגשר שמחבר בין אנשים – בני זוג, הורים, קבוצה של חברים או עמיתים לעבודה. התקשורת היא זו שמביאה את המסר שלנו למודעות של אחרים, או משאירה אותנו בתחושה שאף אחד לא מבין או שבן או בת הזוג שלנו לא מחויבים לעזור לנו בעת משבר (קטן או גדול).
אבל תקשורת היא הרבה יותר מאשר רק מילים שיוצאות ממני ומגיעות לבן או בת הזוג שלי (או ההיפך, כמובן). תקשורת מפעילה מניפולציות על רגשות, מפעילה, מדליקה או מכבה, גורמת להזדהות או לאנטגוניזם, מקרבת או מרחקת. כולנו בוודאי כבר נתקלנו בדוגמה המוכרת של ניסוח אותו העניין בדרך שתגייס את המקשיב לעזור לעומת דרך שתגרום לו/ה להרגיש דחייה והתנגדות: הראשון יכול להיות, למשל: "אתה אף פעם לא מצליח לדהגיע הביתה בזמן, מה יש לך? אנחנו לא חשובים לך?" והשני, לעומתו, יכול להיות משהו כמו: "אתה כל כך חסר לי כשאתה לא אוכל איתנו ארוחת ערב. גם הילדים לפעמים מתגעגעים. איך היית משמח אותי אם היית מצליח להצטרף אלינו מידי פעם", או אפילו בניסוח חשוף יותר מבחינה רגשית: "קשה לי לטפל בילדים לבד בכל ערב. לפעמים פשוט בא לי להשאיר אותם לאכול, להיכנס למקלחת ולא לצאת עד שתחזור. אולי תשתדל לחזור מוקדם יותר בחלק מהערבים ותעזור לי עם זה?"
פעמיים המשפט מתאר פחות או יותר את אותו המצב הרגשי: היא (זה באמת רק לשם הדוגמה, יכול היה להיות גם הוא) מגיעה בכל ערב לטפל בילדים, להאכיל אותם ארוחת ערב ולהעביר איתם את שעות אחה"צ – והוא חוזר מהעבודה בשעות מאוחרות יותר. היא נמצאת במצב שהוא פחות נעים לה והיא אולי מרגישה שאין סיבה שאחר הצהריים עם הילדים יהיה הבעיה שלה באופן בלעדי – הרי הם גם הילדים שלו. הוא, מאידך, אולי מרגיש שהוא לא בדיוק מעביר את אחר הצהריים במשחק פוקר עם חברים – הוא בעבודה, מרוויח כסף לטובת המשפחה. אפשר לגשר על הפער הזה, חשוב רק להבין את כל הרגשות המעורבים בעניין, ולחפש איזו שהיא דרך ביניים. אחרי הכל, הנושא הטכני הוא אחד ההיבטים של האתגר שמול בני הזוג האלה, אתגר נוסף הוא הרגשות המתלווים לנושא, אולי בן הזוג שמטפל בילדים מרגיש מובן מאליו, חסר אונים, דחוק לפינה, על קצה גבול היכולת, ואילו בן הזוג שנשאר לעבוד מרגיש שמצפים ממנו יותר ממה שהוא מסוגל לעשות, שלא שומעים אותו, שהוא נמצא תחת מטחי ביקורת בעוד הפעולה שלו אינה לטובתו עצמו אלא, בכל זאת, לטובת המשפחה.
איך מיינדפולנס יכולה לעזור לבטא צרכים ורגשות באופן ברור יותר?
בואו נדבר על שני עקרונות בולטים בתרגול של מיינדפולנס: העיקרון הראשון של מיינדפולנס הוא להיות בתוך הרגע הזה. זה אולי נשמע פשוט, קצר ולעניין – אבל האמת היא, שרובנו, גם מי שכבר מתרגלים מיינדפולנס והם אולי ערים יותר לפעילות המודעות שלהם, לא תמיד חווים את הרגע הזה, על מלוא ההדר שלו.
ג'ון קבט זין, האורים והתומים של המיינדפולנס מבחינתי, מכנה את זה "הטייס האוטומטי", כשמה שקורה בפועל הוא שאנחנו חיים בתוך סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו – בעוד המציאות מתרחשת סביבנו ואנחנו כאן ולא כאן. מי שעומד מולנו מדברר את עצמו, מנסה להגיע אלינו – אבל אנחנו שבויים במציאות אחרת, חוששים ממה שקרה בעבר או דואגים ממה שיקרה בעתיד – ככה או ככה, אנחנו לא כאן. להיות ברגע הזה אומר גם להקשיב למה שלבן או בת הזוג שלנו יש לומר, כמו שהוא או היא אומרים את זה – בלי תוספות, פרשנויות והנחות.
העיקרון השני של מיינדפולנס הוא עקרון ההימנעות משיפוט או ביקורת. זה רלוונטי בעיקר כשאנחנו "מדברים" עם עצמנו – אבל זה רלוונטי, וזה מקום נהדר להתחיל לתרגל את עיקרון אי השיפוטיות, כשאנחנו מדברים עם בן או בת הזוג שלנו. בואו נבדוק את העיקרון הזה באמצעות דוגמה:
אשתי אומרת לי "אתה אף פעם לא בבית כשאני צריכה אותך!"
שמעתי את מה שהיא אמרה. קודם כל, נפגעתי. הניסוח הוא כוללני, ברור שהיא לא צודקת (כי לפעמים אני כן בבית), אני לא מקבל קרדיט על מה שאני כן עושה (ואולי אני ממש משתדל), ואני מרגיש שפשוט אין לי סיכוי לרצות אותה, כי גם אם אצליח להיות שם עבורה תשע מתוך עשר פעמים שהיא צריכה – היא עדיין תגיד שאני אף פעם לא שם.
התגובה שלי להתבטאות שלה יכולה להיות משהו כמו "לא, כי את כל הזמן זמינה לי כשאני מבקש משהו!" או "תראו אותה, אם השנה באה בטענות, לא שומע אותך מתלוננת כשאת יושבת לקפה עם החברות שלך פעמיים בשבוע ומשלמת באשראי, נכון?" וכולי.
ברור שכל האמירות האלה הן סופר ביקורתיות, ואולי גם אני חושב שאני רק מגיב, ולכן זה ראוי – אבל, שנייה לפני שאני מסלים את השיח בינינו, אני יכול לחשוב על העיקרון הזה:
מישהו מאיתנו יהיה חייב להעלות את השיחה הזו על פסים של התקרבות, אם אנחנו רוצים בסופו של דבר למצוא פיתרון.
המישהו הזה יכול להיות אני
בסופו של דבר, בתקשורת אופטימאלית וקשובה בין בני זוג, בכל פעם המישהו הזה נקבע מחדש. מי הוא המישהו הזה? מי שיכול. בכל שיח, יש אחד מבינינו שהוא סוער ותר – ואנחנו לומדים באופן אינטואיטיבי לזהות אם בן או בת הזוג שלנו סוערים יותר מאיתנו, ואם כן – אנחנו לוקחים צעד אחורה.
תרגיל מיינדפולנס ראשון לתקשורת זוגית
אם כך, התרגיל הראשון של מיינדפולנס בתקשורת זוגית יהיה – פשוט להקשיב. לא לאפשר למודעות שלנו לברוח: למה שאני תיכף אומר כשיגיע תורי, למה שכבר קרה בפעמים הקודמות שהתווכחנו, למה שיהיה תיכף, או מחר – פשוט להקשיב למה שיש לו / לה להגיד לי.
והנה זה שוב בניסוח אחר: התרגיל הראשון של מיינדפולנס בתקשורת שלכם יהיה: בפעם הבאה שבן או בת הזוג שלכם מנסים להציג בפניכם דרישה, מתחילים ויכוח – נסו פשוט להקשיב. התרכזו במה שהוא / היא אומרים לכם. אם זה גורם לכם להרגיש אי נעימות – תנו לאי הנעימות הזו פשוט להיות. אל תתנו לעצמכם לשקוע במחשבות משום סוג. אל תתנו לעצמכם להתעורר לנוכח תחושות של כעס, התנגדות, או פגיעה. פשוט הקשיבו, הכירו ברגשות שלכם ואפשרו לכל המגוון של רגשות שמגיע אליכם כרגע – פשוט להיות.
תרגיל מיינדפולנס שני לתקשורת זוגית
התרגיל השני שאני מציעה לכם פה הוא לנסות לחשוב על התגובה שלכם. נסו לדבר בחמלה. כי גם כשאתם עומדים זה מול זה וצועקים, מקללים או מתנסחים באופן הכי חריף ופוגעני שאתם יכולים לחשוב עליו (ואם זה קורה אצלכם, תרשו לי להמליץ לכם לעשות לי טלפון), הכוונות שלכם להעביר רגשות זה לזה ואתם עדיין זוג, שותפים – שניכם תהיו במצב טוב יותר, אם תצליחו להעביר באופן יעיל יותר את הרגשות והצרכים שלכם לבן או בת הזוג כמו גם להצליח להבין מה הרגשות והצרכים שהיא או הוא מנסים להעביר לכם.
אם כן, נסו בויכוח הבא שלכם להעביר את הרגשות והצרכים שלכם באופן שמתרכז בכם, שהוא לא שיפוטי כלפי בן או בת הזוג. באופן שיניע אותו/ה לפעולה במקום לייצר מחסומים שיפריעו לכם לקבל את מה שאתם רוצים. נסו במקום להאשים – לדבר על הצורך שלכם, על הרגשות שלכם. זה אולי חשוף יותר, ומאתגר יותר במובן הזה – אבל ה הרבה יותר יעיל על מנת לגייס את בן או בת הזוג שלכם לצד שלכם, ולעזור לכם למצוא מענה לרגש או לצורך שיש אצלכם, שאתם לא צריכים עבורו הצדקה – הוא קיים, ולכן ראוי שגם אתם וגם בן או בת הזוג שלכם, יעזרו לכם להגיע לאיזון.
מה עם שנינו סוערים ולא יכולים למצוא פתרון בתרגול של מיינדפולנס?
גם הזוג הכי מיומן, קשוב ואכפתי בעולם, נתקל פה ושם בקונפליקטים שבהם אנחנו "נכנסים" זה בזו במלוא העוצמה. שנינו מרגישים רגשות קשים וחזקים, ואף אחד מאיתנו לא נמצא במקום בו הוא מרגיש שהוא יכול להיות זה שמעלה את הויכוח על פסים חיוביים ויעילים יותר. כשמפגשים כאלה הם מיעוט – עשיתם עבודה טובה. ואם הקונפליקט הוא מהותי ואתם מרגישים שאין לכם את הכלים לפתור אותו לבד – בואו לייעוץ זוגי, זה יכול להיות ייעוץ נקודתי שיעשה לזוגיות שלכם הרבה טוב.